האפיפיור בתפילת המלאך: בטחו בתזמון של אלוהים, הביאו את הבשורה לכל מקום
מאת לינדה בורדוני
בפנייתו במהלך תפילת המלאך ביום ראשון, התייחס האפיפיור ליאו ה-14 לראשית פעילותו הציבורית של ישוע. הוא דחק במאמינים שלא להיכנע לשיתוק הנובע מפחד, היסוס או נסיבות לא נוחות, אלא לבטוח ב"זמן של אלוהים" ולשאת את הבשורה אל כל תחומי החיים האנושיים.
בהתבסס על קטע הבשורה המתאר את קריאת התלמידים הראשונים, הזמין האפיפיור את המאמינים להרהר בשתי שאלות: מתי החל ישוע להטיף, והיכן בחר לעשות זאת.
לבטוח בזמן של אלוהים
"הבשורה מספרת לנו שישוע החל להטיף 'כאשר שמע כי יוחנן המטביל נאסר'", ציין האפיפיור, והצביע על כך שזה נראה כ"רגע לא מתאים", רגע רווי בחוסר ודאות ומתח. עם זאת, הוא הדגיש כי דווקא "במצב חשוך זה, החל ישוע להביא את אור הבשורה הטובה: 'מלכות השמיים קרבה'".
האפיפיור ליאו אמר כי פרט זה מדבר ישירות אל חוויותיהם של המאמינים כיום. "בחיינו, הן כפרט והן ככנסייה, מאבקים פנימיים או נסיבות הנראות לנו כבלתי נוחות עלולים להוביל אותנו למחשבה שזהו אינו הזמן המתאים לבשר, לקבל החלטה, לבצע בחירה או לשנות מצב כלשהו", אמר.
הוא הזהיר כי היסוס כזה עלול להוביל לשיתוק: "בדרך זו, אנו מסתכנים בכך שנהפוך למשותקים מחוסר החלטיות או כבולים בזהירות יתר, בעוד שהבשורה קוראת לנו להעז ולבטוח". הוא הזכיר למאמינים כי "אלוהים פועל בכל עת; כל רגע הוא 'הזמן של אלוהים', גם כשאנחנו לא מרגישים מוכנים או כשהמצב נראה עגום".
שליחות ללא גבולות
באשר למקום שבו החל ישוע את שליחותו, הדגיש האפיפיור ליאו את חשיבותו של כפר נחום שבגליל – אזור שעוצב על ידי מסחר, גיוון תרבותי וריבוי דתי.
בעצם התיישבותו שם, אמר האפיפיור, הראה ישוע ששליחותו אינה מוגבלת לגבולות צרים. הגליל היה "אזור רב-תרבותי, שבו עברו אנשים ממוצא ומהשתייכות דתית מגוונת", דבר החושף משיח ש"חוצה את גבולות ארצו כדי לבשר על אלוהים הקרוב לכולם".
"זהו אלוהים שאינו מדיר איש," הסביר האפיפיור, "ואשר מגיע לא רק עבור ה'טהורים', אלא נכנס במלואו אל המורכבות של המצבים והמערכות האנושיות".
להתגבר על הבידוד
מנקודת מבט זו, קרא האפיפיור ליאו ה-14 לנוצרים להתנגד לפיתוי שבנסיגה ובידוד. "יש לבשר ולחיות את הבשורה בכל מסגרת," אמר, "כדי שתשמש כשמרים של אחווה ושלום בין כל האנשים, התרבויות, הדתות והעמים".
ללכת אחריו בשמחה
בסיכום דבריו, עודד האפיפיור את המאמינים להשיב בנדיבות לקריאתו של האדון. "כמו התלמידים הראשונים, גם אנחנו נקראים לאמץ את הזמנתו של האדון בשמחה", אמר, מתוך ביטחון ש"כל זמן וכל מקום בחיינו ספוגים בנוכחותו ובאהבתו".
