למעלה מ-140 נעדרים לאחר שסירת מהגרים נסחפה מול חופי מאוריטניה
מאת פרנצ'סקה מרלו
לפחות 143 פליטים ומהגרים נהרגו או נעדרים לאחר שכלי שיט שניסה להגיע לאירופה נתקע מול חופי מאוריטניה, כך נמסר מטעם סוכנות הפליטים של האו"ם (UNHCR).
כלי השיט יצא מבפולוטו שבגמביה וחולץ ב-18 ביולי לאחר שנסחף בים במשך 25 ימים. הוא הגיע לנמל נואדיבו שבמאוריטניה כשהוא נושא 38 ניצולים ואת גופותיהם של כמה מהנספים במהלך החצייה.
בין הניצולים היו שני ילדים שאיבדו את כל בני משפחתם במהלך המסע וכעת מחלימים בבית החולים, כך מסר דובר סוכנות הפליטים של האו"ם, מאט סולטמארש, לעיתונאים בג'נבה. משמר החופים של מאוריטניה מסר כי כלי השיט יצא מגמביה כשעל סיפונו 160 בני אדם בטרם אזל לו הדלק. הוא העריך את מספר הנעדרים ב-122.
על פי סוכנות הפליטים של האו"ם, הקורבנות מגיעים ממדינות שונות ברחבי אפריקה שמדרום לסהרה. לא נמסרו פרטים נוספים באשר לנסיבות מותם.
מאות חולצו
הטרגדיה התרחשה על אף שלוש פעולות חילוץ נפרדות שנערכו מול חופי מאוריטניה בין ה-14 ל-18 ביולי, שבהן הובאו לחוף מבטחים 387 בני אדם מספרות אחרות שנקלעו למצוקה. אדם אחד מת על סיפונו של כלי שיט אחר שהורד לחוף במאוריטניה ב-14 ביולי.
סוכנות הפליטים של האו"ם תיארכה את הנתיב האטלנטי לעבר האיים הקנריים שבספרד כ"אחד הקטלניים בעולם", כאשר המנסים לעבור אותו מתמודדים עם מרחקים ארוכים בכלי שיט צפופים ולעיתים באמצעות כלים בלתי כשירים לשיט.
הסוכנות קראה להרחבת הגישה לחינוך ולתעסוקה במדינות המקור והמעבר, על מנת לספק חלופות מעשיות לחציות ימיות מסוכנות.
מאוריטניה מוסיפה להוות נקודת יציאה מרכזית לאורך הנתיב האטלנטי, שבו עוברים מדי שנה עשרות אלפי בני אדם המקווים להגיע לאיי קנריה. אף שמספר ההגעות ירד על רקע הידוק פיקוח הגבולות בתמיכת האיחוד האירופי, מקומות היציאה הועתקו אל דרום רחוק יותר, דבר שהפך מסע מסוכן בלאו הכי לארוך יותר ועל כן לקטלני עוד יותר.
קריאתו של האפיפיור ליאו לחמלה
הטרגדיה האחרונה מתרחשת פחות משלושה שבועות לאחר שהאפיפיור ליאו ביקר באי האיטלקי למפדוזה, נקודת הגעה מרכזית למהגרים החוצים את הים התיכון.
במהלך ביקורו הפסטורלי ב-4 ביולי, התפלל האפיפיור בבית העלמין שבו קבורים מהגרים שנספו בים, עצר ליד אנדרטת "שער אירופה", ופגש מהגרים ברציף פוואלורו. בעת שחגג את המיסה, גינה את היחס האכזרי שמ ממנו סובלים מהגרים ופליטים ודחק בקהילה הבינלאומית להגיב באופן מעשי ומלא חמלה ל"עוצמת הסבל".
האפיפיור קרא שוב ושוב להתייחס למהגרים לא כאל מספרים או בעיות שיש לפתור, אלא כאל בני אדם שיש לכבד את כבודם, את סיפוריהם האישיים ואת זכויות היסוד שלהם.
