כהני דת ומאמינים לפבריאנים: החזרה אל האחדות הקתולית

חדשות הוותיקן

בעקבות המעשה הסכיזמטי של ה-1 ביולי, השיבה אל השיתוף (קומוניון) הקתולי לא תצריך עוד את הקמתן של ועדות מיוחדות, כפי שהיה בעבר עם ועדת Ecclesia Dei, וזאת משום שהלשכה לדוקטרינת האמונה כבר קבעה הליך מוגדר הן עבור כהני דת והן עבור מאמינים מקרב הציבור הרחב (ההדיוטות), המערב ישירות את הבישופים האורדינרים ואת מנהיגי האחוות הנוהגים לפי הפולחן העתיק ושרויים באחדות עם רומא.

ההנחיות מועברות בימים אלו באמצעות הנונציוסורות האפוסטוליות, כפי שכבר פורסם בהערת ההסבר של הלשכה ב-2 ביולי.

פיוס ושיבה עבור כהני דת

ההליך שקבעה הלשכה לדוקטרינת האמונה, החל מ-1 ביולי 2026, קובע כי כהן דת שהחליט לעזוב את אחוות כהני הדת של פיוס העשירי הקדוש – ומוכן לקבל את סמכותה של ועידת הוותיקן השנייה ואת הלגיטימיות של סדר המיסה החדש (Novus Ordo Missae), בעודו נותר קשור לפולחן העתיק – חייב "למצוא בישוף מקומי (אורדינר) – בישוף דיוקסאני, ממונה עליון של מסדרי כהונה דתיים או של אגודות חיי שליחות בעלי זכויות אפיפיוריות וכו' – המוכן לקבל אותו לתקופת ניסוי (ad experimentum)".

על כהן הדת "לכתוב במו ידיו מכתב לאב הקדוש ובו יציג את עצמו ויבקש את מחילת העונשים הכנסייתיים שבהם נשא בשל ההסמכה שקיבל מבישוף מנודה או כזה שאינו שרוי במעמד קנוני תקין, או בשל כך שלאחר שהוסמך כדין וכחוק, הפך בהמשך לחבר באחוות כהני הדת של פיוס העשירי הקדוש".

הצהרת אמונה ונוסח השתלבות

על כהן הדת לצרף גם את תעודת הסמכתו לכהונה ולצרף, כשהם חתומים ומתוארכים, את "הצהרת האמונה" (Professio fidei) ואת "נוסח ההשתלבות" (Formula adhaesionis).

מסמכים אלו הם הצהרת האמונה, המלכדת את עיקרי האמונה הקתולית, ונוסח ההשתלבות, שבו מתחייב כהן הדת לנאמנות לאפיפיור ומתחייב שלא לתקוף אותו או את סמכות המגיסטריום בפומבי.

עליו לקבל את ההוראה המופיעה בסעיף 25 של החוקה הדוגמטית הוועדתית Lumen gentium בנוגע לציות לסמכות ההוראה של הכנסייה. כמו כן, עליו להצהיר כי הוא רואה בחגיגת המיסה לפי הפולחנים שפורסמו על ידי האפיפיורים פאולוס השישי ויוחנן פאולוס השני כתקפה, וכי הוא סר למשמעת של קודקס המשפט הקנוני שפורסם על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני.

על כהן הדת לדאוג כי מסמכים אלו – המכתב בצירוף התעודה, הצהרת האמונה ונוסח ההשתלבות – יישלחו על ידי הבישוף המקומי, "אשר יציין במכתב המלווה את נכונותו לקבלו לתקופת ניסוי בדיוקסיה או במסדר שלו".

ברגע שתקבל את המסמכים מהבישוף המקומי, תנסח הלשכה לדוקטרינת האמונה צו רשמי (רסקריפט) המוחל על העונשים ומסמיך את הבישוף המקומי לקבל את כהן הדת המבקש "לתקופת מבחן של שנה אחת לפחות ולא יותר משלוש שנים, שבסיומה ניתן יהיה להמשיך בתהליך שיוכו הרשמי (אינקרדינציה)".

פיוס ושיבה עבור מאמינים מקרב הציבור הרחב

ההליך, כפי שהסבירה הלשכה, "נוגע לשאלת האשמה, או מידת האחריות הסובייקטיבית, של מאמינים מקרב ההדיוטות אשר חברו באופן רשמי לאחוות כהני הדת של פיוס העשירי הקדוש או פוקדים את מוסדותיה, ומבקשים להיכנס לשיתוף מלא עם הכנסייה הקתולית".

המסמך מציין כי החלת עונש כנסייתי על הדיוטות המשתייכים לאחוות פיוס העשירי הקדוש, למעשה, "אינה יכולה להיקבע באופן אוטומטי, אלא יש לבחון אותה מקרה לגופו".

"מאחר שאשמה דורשת מודעות מלאה והסכמה מכוונת", קובע מסמך הלשכה לדוקטרינת האמונה, דוגמאות לאשמה מוכחת עשויות לכלול "הדיוטות השתייכים למסדר השלישי של אחוות פיוס העשירי הקדוש; והדיוטות המשתתפים בקביעות בחגיגות הליטורגיות של האחווה ושותפים באופן רשמי לעמדותיה הדוקטרינריות".

ההליך שיש לנקוט

ההליך שיש לנקוט עבור מאמינים מקרב הציבור הרחב המשתייכים לאחוות פיוס העשירי הקדוש ושעליהם הוחל עונש, המבקשים להיכנס לשיתוף מלא עם הכנסייה הקתולית, "מחייב מעשה רשמי של קבלת הדוקטרינה הקתולית וציות להיררכיה הקתולית, תחת סמכות השיפוט של הבישוף המקומי, המהווה הערב לאחדותה של הכנסייה המקומית".

לפיכך, מאמין מקרב הציבור הרחב שהחליט לעזוב את אחוות פיוס העשירי הקדוש חייב להציג בפני הבישוף שלו את הצהרת האמונה ואת נוסח ההשתלבות, כשהם חתומים ומתוארכים.

"לאחר קבלת התיעוד, יפעל הבישוף המקומי לקבלת המאמין במועדים ובאופן שייראה בעיניו כמתאים ביותר".

מאמינים שאינם נושאים באשמה

המסמך מבהיר כי הבאים "אינם נחשבים כנושאים באשמה: הדיוטות שפקדו את אחוות פיוס העשירי הקדוש מסיבות ליטורגיות או רוחניות בלבד; והדיוטות אשר על אף מודעותם למתחים מול כס הקידוש, אינם דוחים את סמכות המגיסטריום או את סמכותו של האפיפיור הרומי".

באשר למקרים אחרונים אלו, יספיק עבורם לפנות אל "כהן דת השרוי בשיתוף מלא, מתוך החלטה שלא לפקוד עוד את אחוות פיוס העשירי הקדוש בעתיד".