הקרדינל דה מנדונסה ביום השירה העולמי: "השירה עומדת לצד השלום"

מאת אאוג'ניו מוראלי

השירה היא אחת מצורות ההקשבה העמוקות ביותר. היא נובעת מתוך השקט, ואולי דורשת מהמשוררים להפוך, יותר מאשר לכותבים, לפרשנים המסוגלים לכוון את עצמם למחוזות הגלויים והסמויים של היקום.

מתוך הדיאלוג המסתורי הזה עם הבריאה, המילה קורמת עור וגידים דרך קולותיהם של המשוררים. יתרה מכך, היכולת לפנות מקום בתוך העצמי הופכת את השירה לחינוך לשלום.

"משק כנפי פרפר," מציין הקרדינל ז'וזה טולנטינו דה מנדונסה, "או משק ההברות בתוך מילה, מציתים דינמיקות של משמעות, אור או חושך בלב האדם. השירה מציעה לנו מילים שאינן חמושות, ואף מפרקות מנשק, משום שהיא פועלת באמצעות הפתעה. השירה היא חלוצה של אמנות השלום."

הקרדינל ז'וזה טולנטינו דה מנדונסה מהרהר על הקשר בין אמנות השירה לשלום.

אלו הם הרהוריו של ראש הדיקסטריה לתרבות וחינוך, אשר ביום השירה העולמי - שנוסד על ידי אונסק"ו בשנת 1999 - עונה על שאלות בנוגע לחשיבותה של אמנות זו עבור עולם המאויים יותר ויותר על ידי מלחמות. בדברו כקרדינל וכמשורר, הוא טען: "השירה עומדת לצד השלום."

ברית עם העתיד

קשר עתיק מחבר בין אמנות השירה לאמת. בפנותו למשורר הצרפתי בן המאה ה-19, שארל בודלר, מסביר הקרדינל דה מנדונסה כי "השירה חושפת את הלב, ועירומו של הלב, הקרוב לשאלות האנושיות הגדולות, בונה גישות אל האמת. המשורר הגדול פאול צלאן אמר: 'רק ידיים אמיתיות כותבות שירים אמיתיים.'"

בתוך סערת המודרניזציה, המילים הליריות מסמנות את התמדתה של רוח האדם. באיגרת האפיפיורית "שרטוט מפות חדשות של תקווה", מזכיר האפיפיור לאו הארבעה עשר את חשיבותה של השירה: "שום אלגוריתם לא יחליף את מה שהופך את החינוך לאנושי: שירה, אירוניה, אהבה, אמנות, דמיון, חדוות הגילוי, ואפילו חינוך לטעות כהזדמנות לצמיחה."

בהקשר זה, מציין ראש הדיקסטריה לתרבות וחינוך: "האלגוריתם ניזון מחזרתיות. זהו מנגנון מכני וחסר מחשבה של שחזור צעדי העבר, בעוד שהשירה פותחת אותנו אל השביל שטרם צעדנו בו, אל הלא-נודע." החיפוש הזה אחר "המילה שלא נאמרה", אחר הבלתי-נשמע השוכן בעולם, הוא אוצר.

"כאשר אדם מתחיל שיר, הוא אינו יודע מה יצא ממנו, והאי-ידיעה הזו היא הון אנושי בבניית עצמנו. שכן, מהי הסכנה הגדולה של האלגוריתם? הוא שולל מהאנושות את היכולת לדמיין את האפשרי - את האפשרות של מה שטרם היינו אך אנו יכולים להפוך להיות דרך מפגש, מערכת יחסים, מתנה, וההתקרבות המסתורית אל הסף. האלגוריתם מדבר תמיד על האתמול; לשירה יש ברית עם העתיד."

הבדידות הלוהטת של המשוררים

"תחי השירה!" כתב האפיפיור פרנציסקוס בספרו בעל אותו השם, כשהוא מזכיר לנו את חשיבותה של אמנות זו ב"היותנו אנושיים", וכן את התפקיד שהיא ממלאת בהכשרת כהנים.

אונסק"ו אימץ לראשונה את ה-21 במרץ כיום השירה העולמי במהלך הוועידה הכללית ה-30 שלו בפריז בשנת 1999 (Charnsitr)   (Charnsitr)

ראש הדיקסטריה נזכר גם כיצד האפיפיור פרנציסקוס, בטיסה חזרה ממסעו לתאילנד ויפן, הבחין כיצד העולם המערבי יכול ללמוד מהמזרח "להסתכל על דברים בצורה פואטית". הקרדינל מסביר: "השירה היא גם איטיות. היא גם הטקס שלפני החיים. היא הערצה. היא המודעות לכך שאנו קרובים אל הקדוש בחיי היומיום. היא הערכת ההתבוננות והשקט. במובן זה, השירה יכולה להוות חינוך רוחני."

כלי חינוכי

בסיום התרגילים הרוחניים ב-27 בפברואר, התייחס האפיפיור לאו הארבעה עשר למורה הכנסייה, הקדוש ג'ון הנרי ניומן, ולשירו "חלומו של גרונטיוס" (The Dream of Gerontius), שבו ניומן - לדברי האפיפיור - משתמש במוות ובמשפטו של גרונטיוס כפריזמה שדרכה מובל הקורא להרהר בפחד המוות שלו עצמו ובתחושת חוסר הראויות שלו בפני אלוהים.

לקדוש זה, תיאולוג ואוהב שירה, יש הרבה מה ללמד. "הקדוש ג'ון הנרי ניומן ממלא תפקיד מכריע בייסוד המודרניות ומחויב עמוקות לחינוך לשלום, באומרו שכל דור צריך לקבל מהדור הקודם אישור וידע, ועליו לנהל ולהפנים את המורשת הזו, ולהפוך אותה לאנרגיה של חזון, תכלית, והיכולת לאכלס את העולם באחריות," המשיך הקרדינל.

במובן זה, ספרות ושירה הן גם משאבים חינוכיים חיוניים.

בית ספר של האוניברסלי

בנאום שהופנה לצעירים בשנת 1991, קבע המשורר האיטלקי דוד מריה טורולדו (David Maria Turoldo) שייתכן שנושא השלום הוא לא רק המהפכני ביותר, אלא גם הקשה ביותר.

לדברי הקרדינל דה מנדונסה, "השלום מלמד אותנו את ה'אנחנו'. הוא מדבר על האנושות כמורשת משותפת." כאן טמונה המורכבות שלו, שכן לעיתים קרובות אנו מתפתים לפלג, להעמיד שפה אחת כנגד אחרת. השירה, במובן זה, מלמדת אותנו שכולנו אחים, משום שהיא חוצה את גבולות הלאומים ו"קיימת כמאגר אדיר של אנושיות."

הקרדינל מוסיף: "הספרות היא בית ספר של האוניברסלי משום שהיא מעריכה את האוניברסלי ומבינה שלרעיונות הגדולים, לדימויים היפים ביותר, אין באמת מחבר. משוררים רבים מאמינים שהשירה קיימת מראש לפני כל הצורות הללו, ושאנו יכולים להתכוונן אליה ולהקשיב לה. זה מדבר אלינו על שלום, משום שזו אינה ראייה מנוגדת או תביעת בעלות על מה ששייך לי, אלא ההתבוננות, הפליאה, והאישור של מה ששייך לכולם, משום שהוא טוב עבור כולם."

ללא שקט, אין שירה

השירה אינה יכולה להתקיים ללא השקט, שלעיתים קרובות מפתה את המשוררים. "זוהי מילה," מסכם הקרדינל דה מנדונסה, "שנוסדה תחילה בשקט ורק אז יכולה לצמוח. בשירה, עדיין קיימת התהודה של השקט, משום ששקט פירושו הקשבה; פירושו הכנסת אורחים. לכן, שירה היא זו ששומרת על הצימאון ועל חוסר המנוחה של החיפוש, שוכנת באמת בענווה, אך אינה מכריזה עליה ואינה כופה אותה. היא מאפשרת לאמת לשכון בתוכה ונשארת שקטה. השירה היא המילה שממתינה, שיודעת כיצד להמתין לכולם."