האפיפיור בתפילת המלאך: מי ייתן ומרים תלמד אותנו להיות אסירי תודה
מאת כריסטופר וולס
בבשורה של יום ראשון, משל החוכרים הרשעים מראה לנו כיצד ״מחשבות כפויות טובה ומלאות בחמדנות חלחלו לנפשם של החוכרים, שדמיינו ש- ״תוצר עבודתנו שייך לנו בלבד״.
במקום לטפל בכרם ולחלוק את הבציר עם בעל האחוזה, הם ביקשו לשמור הכל לעצמם, התעללו במשרתיו של האדון ובסופו של דבר הרגו את בנו.
כפיות טובה מובילה לאלימות
בהרהרו על משל זה, האפיפיור פרנציסקוס אמר כי הדיירים ״היה צריכים להיות אסירי תודה על מה שהם קיבלו ועל האופן שבו התייחסו אליהם. במקום זאת, כפיות התודה מולידה חמדנות ותחושה של מרד צמחה בתוכם, דבר שבתורו הוביל אותם לראות את המצב בצורה מעוותת, להרגיש שהבעלים חייב להם ולא שהם חייבים לבעלים שנתן להם עבודה.״
וכך, אמר האפיפיור, ״מחוכרים, הם הופכים למתנקשים״.
האפיפיור פרנציסקוס המשיך והסביר שבמשל זה, ישוע מזכיר לנו מה קורה כאשר אדם מרמה את עצמו לחשוב שהוא או היא עושה דברים בעצמו ושוכח להיות אסיר תודה...״ גישה זו, אמר, יכולה להוביל לחוסר שביעות רצון, אי הבנות, טינה, ובסופו של דבר לאלימות. ״כן, אחים ואחיות יקרים,״ אמר, ״כפיות טובה מובילה אלימות... בעוד ש'תודה' פשוטה יכול להחזיר את השלום!״
ללמוד לומר ״תודה״
האב הקדוש הזמין אותנו לשאול את עצמנו אם אנו מכירים בכך שהחיים והאמונה, כל כולנו, וכל מה שיש לנו ״באים מחסדי האדון [...]״; ואם, בתגובה לחסד, אנחנו ״יודעים לומר 'תודה'?״
האפיפיור פרנציסקוס סיים את דבריו שלו בתפילה שמרים העלמה המבורכת, ״שנפשה מרוממת את האדון, תסייע בעדנו להפוך את הכרת התודה לאור הזורח מדי יום בליבנו״.