האפיפיור בתפילת המלאך: אהבתו של אלוהים היא חסרת גבולות
מאת פרנצ'סקה מרלו
בדברים שנשא בפני המאמינים שנאספו בכיכר פטרוס הקדוש לרגל תפילת המלאך של יום ראשון, ה-24 בספטמבר, האפיפיור פרנציסקוס ממקד את מסרו באהבתו חסרת הגבולות של אלוהים, בעודו שואב השראה מהמשל על הפועלים בכרם.
המשל מספר את סיפורו של בעל כרם ששכר פועלים במשך כל היום, משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הערב המאוחרות, אך שילם לכולם את אותו שכר. העוול הזה, לכאורה, שימש רקע להרהוריו של האפיפיור פרנציסקוס על צדקתו של אלוהים, המתעלה על תפיסות אנושיות של הוגנות.
״זה אולי נראה כמו עוול״, הודה האפיפיור פרנציסקוס, ״אבל אין לראות את המשל דרך עדשת השכר; אלא, כי הוא בא לחשוף את הקריטריונים של אלוהים, שבהם הוא לא מחשב את יתרונותינו אלא אוהב אותנו כילדיו״.
האפיפיור פרנציסקוס הדגיש שתי פעולות האלוהים העולות מהמשל: קריאתו המתמדת של אלוהים והפיצוי השוויוני.
קריאתו המתמדת של אלוהים
״ראשית, אלוהים הוא זה שיוצא כל הזמן על מנת לקרוא לנו״, הדגיש האפיפיור. המשל ממחיש כיצד בעל הכרם יצא שוב ושוב במהלך היום לחפש פועלים. האפיפיור פרנציסקוס השווה זאת למרדף הבלתי נלאה של אלוהים אחר האנושות. ״אלוהים לא מחכה למאמצים שלנו על מנת לבוא אלינו; הוא לא בוחן את היתרונות שלנו לפני שהוא מחפש אותנו״, אמר האפיפיור פרנציסקוס. ״הוא לא מוותר אם אנחנו מתעכבים להשיב. במקום זאת, הוא זה שיוזם, והוא יצא לקראתנו בישוע, כדי להפגין את אהבתו. הוא מחפש אותנו בכל שעות היום, ומייצג את השלבים והתקופות השונות בחיינו, אפילו בגיל מבוגר״.
בהמשך דבריו הדגיש פרנציסקוס את אהבתו הבלתי מוגבלת של אלוהים ואת מחויבותו הבלתי מעורערת לאנושות, כי ״עבור לבו, אף פעם לא מאוחר מדי; הוא מחפש אותנו ומחכה לנו תמיד.״
פיצוי שוויוני של אלוהים
שנית, הדגיש האב הקדוש את המסר האולטימטיבי של המשל: צדקת האלוהים, העולה על ההבנה האנושית. ״הפועלים העובדים בשעה האחרונה מקבלים שכר זהה לאלה הראשונים, כי במציאות, הצדק של אלוהים גדול יותר״, הסביר. הצדק האנושי מכתיב שאנו ״נותנים לכל אחד את המגיע לו, לפי זכויותיו״, בעוד שצדקתו של אלוהים אינה מודדת אהבה על פי סולם ההישגים, הביצועים או הכישלונות שלנו. ״אלוהים אוהב אותנו פשוט בגלל שאנחנו ילדיו, זוהי אהבה ללא תנאי ובחינם״, הכריז האפיפיור.
להשתחרר מגבולות הצדק שמתחשבן
בעיצומם של הרהורים אלה, האפיפיור פרנציסקוס הציג אתגר גדול למאמינים. הוא הזהיר מפני אימוץ מערכת יחסים ״עסקית״ עם אלוהים, שבה אנו מסתמכים יותר על היכולות שלנו מאשר על נדיבות חסדו. הוא גם דחק בכנסייה לא לראות את עצמה כעליונה אלא להושיט את זרועותיה לכל, לזכור שאלוהים אוהב את כולם באותה אהבה שיש לו אלינו. יתר על כן, האפיפיור פרנציסקוס עודד אנשים להשתחרר מגבולות הצדק שעושה חשבונות ביחסיהם עם הזולת ולתרגל נדיבות, הבנה וסליחה, בדיוק כפי שישוע מלמד.
האב הקדוש סיים את הלימוד שלו בתפילה, וביקש את עתירתה של מרים העלמה: ״מי ייתן וגבירתנו תסייע בעדנו לחזור בתשובה לקנה מידה של אלוהים – קנה מידה של אהבה ללא גבול.״